חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ' קרן בית דוד בע"מ

החלטה

1.בקשת המשיבה (בהליך העיקרי) "למחיקה על הסף ו/או לחילופין לשינוי כותרת והעברת ההליך לפסים של תובענה רגילה", היא הבקשה שלפני.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, ראיתי לדחות את הבקשה למחיקה על הסף של התובענה ולהעתר לבקשה להעברת ההליך לפסים של תובענה רגילה.

לשם הנוחיות הותרתי בהחלטה זו (ובכותרת) את כינוי בעלי הדין כאמור בתובענה.

2.ביום 20.9.12 הגישה המבקשת תובענה – בדרך של המרצת פתיחה נגד המשיבה.

לפי הנטען בתובענה, נחתם ביום 11.1.05 חוזה מכר בין המבקשת למשיבה למכירת זכויות החכירה של המבקשת בנכס שברחוב המשלט בבית שמש (להלן בהתאמה "הנכס" ו- "חוזה המכר").

עוד לפני חתימת חוזה המכר בין הצדדים, התגלעה מחלוקת בין המבקשת לבין עיריית בית-שמש שטענה לבעלות בזכויות בנכס, ובקשר לכך התנהלה בוררות בין המבקשת לעיריית בית-שמש. לפי התובענה ולאור המחלוקת הוסכם "כי עסקת המכר נשוא הסכם המכר מותנית בתנאי מתלה ולפיו תהיה כפופה לתוצאות פסק הדין..." בבוררות, ובסעיף 3.7 לחוזה המכר נקבע "כי מכירת הנכס כפופה לפסק הבורר שיינתן...". פסק הדין ניתן ובו נקבע כי לעיריית בית-שמש אין זכויות בנכס; פסק הבוררות הפך חלוט לאחר שאושר על ידי בית המשפט.

המשיבה שילמה את מלוא התמורה בגין הנכס, אך רק 45% מהתמורה הועברה למבקשת ויתרת התמורה הופקדה בנאמנות אצל עו"ד סמדר גרוס.

לאחר תשלום מלוא התמורה ולאחר שעיריית בית-שמש פונתה מהנכס, נמסרה החזקה למשיבה שמאז חודש ספטמבר 2007 משכירה את הנכס לצד ג' "ונהנית באופן בלעדי מפירות הנכס".

המבקשת טוענת שמילאה את כל התחייבויותיה וביניהן המציאה למשיבה את מלוא האישורים כמתחייב, ובאשר לאישור עיריית בית-שמש (אישור הרשות המקומית), לא צלחה להמציאו מאחר שכל פניותיה לעירייה לא נענו כי העירייה טוענת ש"קיימת לה זכות סירוב ראשונה לרכישת הנכס... ומטעם זה אינה מעבירה את אישור העירייה לידי המבקשת".

המבקשת טוענת כי פעלה להשגת האישור והגישה עתירה מנהלית נגד עיריית בית-שמש ב"מטרת קבלת אישור עיריית בית-שמש להעברת הזכויות בנכס ע"ש הרוכשת – המשיבה", וביום 13.7.11 ניתן פסק דין בעתירה המנהלית (עת"מ 21583-02-11), שנתן תוקף להסכמות הצדדים כי העירייה תנפיק למבקשת "תעודה לפי סעיף 324א לפקודת העיריות, נכון ליום 31.12.10" ובהתאם תמחק העתירה (נספח ה' להמרצת הפתיחה).

המבקשת טוענת ש"בעקבות פסק דין הומצאו למשיבה במכתב ב"כ המבקשת מיום 11.9.11 מלוא האישורים..." ובכך מילאה את התחייבויותיה והיא זכאית לקבל את מלוא התמורה בהתאם לסעיף 4.1.2 להסכם המכר.

חרף האמור, לא הועברה אליה מלוא התמורה (המוחזקת בנאמנות) מאחר שבסעיף 4.1.2 לחוזה המכר נקבע שהנאמן יהיה מוסמך לשחרר את יתרת התמורה "עם קבלת אישור עקרוני מאת ממ"י להעברת הזכויות בנכס לידי הקונה" וזה לא התקבל; לשיטת המבקשת מוטלת על המשיבה האחריות לרישום הנכס על שמה והשגת אישור מנהל מקרקעי ישראל, אך לטענת המבקשת המשיבה "לא נקטה בכל פעולה או הליך משפטי כנגד מינהל מקרקעי ישראל למטרת השגת אישור מינהל מקרקעי ישראל להעברת הזכויות בנכס לשמה, באופן שעד לעצם היום הזה לא ניתן אישור מינהל מקרקעי ישראל להעברת הזכויות בנכס ע"ש המשיבה והנכס נותר רשום בשם המבקשת".

יוצא איפוא, כך לטענת המבקשת, כי במשך 5 שנים נהנית המשיבה מפירות הנכס, משכירה אותו לצד ג', והמבקשת אינה מקבלת את התמורה מאחר שהמשיבה אינה ממלאת את חיוביה ואינה ממציאה את האישורים שיאפשרו העברת יתרת התמורה מהנאמן לידיה.

לאור האמור, טוענת המבקשת כי המשיבה הפרה את חוזה המכר הפרת יסודית המזכה אותה בסעד של ביטול חוזה המכר, ומבקשת ליתן פסק דין המצהיר כי החוזה בטל; כי למשיבה אין כל זכויות בנכס; כי המבקשת זכאית לקבל את "מלוא תקבולי דמי השכירות" ששולמו למשיבה ממועד מסירת החזקה ועד למועד בו תוחזר החזקה למבקשת; כי המבקשת זכאית לקבל את הפיצוי המוסכם בהתאם לחוזה המכר; כי המבקשת תשיב למשיבה את התמורה שקבלה בקיזוז הפיצוי המוסכם "וכל סכום שיקבע כתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לרבות מע"מ"; כך גם מבוקש כי בית המשפט יורה למשיבה להשיב את החזקה בנכס למבקשת ולחתום על כל מסמך שיידרש לביטול דיווח עסקת המכר ברשויות מס שבח ולהורות לנאמן להשיב למשיבה את כספי התמורה שהופקדו בידיו, וכן כי המשיבה תישא בהוצאות המבקשת ונזקיה.

3.כאמור, המשיבה הגישה בקשה למחיקת התובענה על הסף ולחלופין להעברת ההליך לפסים של תביעה רגילה.

הבקשה עמוסת פרטים ולא ראיתי לפרט את מלוא הנטען בה במסגרת ההחלטה דנא שכן חלק מהפרטים אינם רבלנטיים להחלטה.

בקצרה יאמר, כי לטענת המשיבה, כל נסיונותיה לרשום את הזכויות בנכס על שמה נדחים ע"י מנהל מקרקעי ישראל בגלל מחלוקת בין המבקשת לעיריית בית-שמש בשאלת מיצוי 'זכות סירוב ראשונה'. המשיבה טוענת כי הסכסוך בענין זכות הסירוב הראשונה הוא בין המבקשת לבין עיריית בית-שמש, אין היא צד לו והמבקשת "אינה פעולת בנדון לאחר שהצהירה בפני בתי המשפט בהליכים שונים אשר נקטה נגדה המבקשת (המשיבה כאן – א.נ.ח) בנושא זה, כי נתנה לעירייה זכות סירוב ראשונה וזו לא ניצלה אותה!". למשיבה גם טענות שונות אשר להתנהלות המבקשת בענין "החלטה 1026" – בה נקבעה החובה ליתן זכות סירוב ראשונה לעירייה טרם העברת הנכס לצד שלישי, ובין השאר טענה כי לא התמהמהה, כי הסתירה מהמשיבה את קיומה ו"התנהלה, לכל אורך התקופה, כאילו הסכם המכר חל ומחייב", והתייחסה לזכות לכאורית זו כאילו פג תוקפה, וכי היצתה זכאית למכור הנכס.

עוד טוענת המשיבה כי בחוזה המכר הוסכם לתת למשיבה בלבד (ולא למבקשת) את זכות הביטול ככל שמנהל מקרקעי ישראל יסרב לאשר את העברת הזכויות.

עוד טענה המשיבה שההליך המרצת הפתיחה אינו ראוי מאחר ש"ההכרעה בהליך מצריכה שמיעת עדים רבים" לבירור המחלוקת העובדתית ובכלל זה, נציג המבקשת, נציג המשיבה, נציגי העירייה, נציג מנהל מקרקעי ישראל ועדים נוספים, וכי עדים אלה אינם "אורגן" שלה ולא ברור אם תוכל לקבל מהם תצהירים דבר שיפגע בהגנתה; כן טענה כי תביעת המבקשת היא גם לקבלת סעד כספי שאינו מתאים להליך של המרצת פתיחה.